להיות בפנים ולהרגיש בחוץ

 

הסיסמאות ודאי מוכרות לכם. להכניס את הטבע הביתה, לחבר בין פנים לחוץ, להרגיש את הפרגולה כבר מהסלון וכו'...


נזכיר שני עקרונות.
הראשון הוא הרעיון שבבנייה פרטית, של בתים צמודי קרקע, היצירה האדריכלית, כלומר הבית, צומח באזור כפרי בדרך כלל, ויש רצון לכבד את הסביבה שבה נמצא הבית, הן מבחינת התאמה לבתים האחרים בשכונה, והן מבחינת השתלבותו של האלמנט האדריכלי בסביבה הטבעית שמקיפה אותו. בתמונה, חזית של בית ששופץ בקיבוץ נען. באזור של הדק היה עץ, והמשפחה הקפידה לשמור עליו ובנתה את הדק מסביבו. [צילום: עדי דורון].
העקרון השני, אליו אתייחס בהמשך הטור, הוא הרצון לחיות בדלת אמותינו תוך קשר עם החוץ, מבחינת אור, אוויר, נוף. 
נתחיל בעקרון הראשון, הכללי, ונעבור לעקרון השני, הפרטי.  

 

ערב רב
יש הרחבות ושכונות שהרשויות נתנו דעתם על כך ויצרו כללים שמטרתם ליצור סביבת מגורים הומוגנית עם קווים אחידים מבחינת החזיתות החיצוניות. 
לצד זה, יש אזורים שאין מגבלות כאלו, או שהן מעטות, ואנו עדים לתופעה שכל אחד בונה כרצונו, ללא התחשבות בבתים השכנים ובנוף, וכך נוצרות להן שכונות "בנה ביתך" שהן גיבוב סגנונות, ושהאסתטיקה הקהילתית רחוקה מהן, אם לדבר בלשון המעטה.
אני נזכרת בערגה במסעותיי ברחבי העולם, ואני חושבת שהאזורים הכי פסטורליים היו במקומות שהתאפיינו באחידות ויזואלית מבחינת הבנייה. אני אישית זוכרת כפר בניו זילנד שכל אחד מבתיו היה צבוע בצבע פסטלי אחר, והשילוב היה הרמוני וססגוני.  חשבו על כפר בטוסקנה או פרובאנס עם גגות הרעפים האדומים. אחידות וחזרתיות. זה שם המשחק בעיצוב.

 

מהכללי אל הפרטי
מרמת השכונה והקהילה, נתכנס לרמת הבית הפרטי של כל אחד ואחת מאיתנו. איך מתכננים בית שמתייחס גם לסביבתו? על כיווני אוויר, על השמש, הרוח והגשם כבר התייחסתי בכתבה קודמת והפעם אציג שלוש דרכים להכניס את הטבע הביתה (חוץ מלקנות עציץ...)

 

פטיו
מקורו של המושג באדריכלות של ימי הביניים וכוונתו חצר פנימית. בעצם לוקחים אלמנט של חוץ ומכניסים אותו הביתה. כיום מאמצים את הפטיו בבתים פרטיים על ידי הפיכת חלק פנימי של הבית לסוג של גינה, המוקפת בקירות זכוכית, ופתוחה לשמיים במידה כזו או אחרת. ברמה הרעיונית זה נשמע יופי של רעיון, אך עם זאת אני מציעה לכם לחקור בנושא מבחינת התחזוקה והנראות של החלל הזה לאורך שנים. כי בגינה עסקינן, הרי שיש גם גינות חסרות חן, עם עשבים, וצמחיה נבולה, ולא תרצו אחת כזו באמצע הבית שלכם. 

 

חומרים טבעיים
דרך נוספת להכניס את הטבע הביתה היא באמצעות שימוש בחומרים טבעיים, כמו למשל, אבן ועץ, אשר תורמים לאווירה הטבעית בבית. גם בעניין זה השדון הפרקטי שבי קופץ ומזהיר, לבחור בחומרים שלא יצריכו עבודת תחזוקה במשרה מלאה וישרתו אתכם, ולא להיפך. הסוד הוא לעשות מחקר על החומר, הוראות השימוש והתחזוקה, ולעשות בחירות מתוך מודעות, ולא רק על בסיס אסתטי. 
עוד אפשרות בעניין חומרים היא לעשות שימוש באלמנטים שיקשרו בין הפנים לחוץ למשל כמו ריצוף שממשיך מהסלון החוצה לפרגולה, או קורות עץ שחודרות מבחוץ פנימה לתוך המבנה.

 

פתחים
זה הפתרון הכי פשוט. רוצים קשר עם החוץ? פתחו פתחים שדרכם תוכלו להביט החוצה. רצוי כמובן למקם את הפתחים מול הנוף, אם יש כזה, ואם אין, ניתן ליצור אותו. הייתה לי פעם מורה לעיצוב פנים, שגרה בדירה בבית משותף בגבעתיים. היא שתלה בחצר המשותפת של הדיירים, עצי ענק שהשתרעו לגובה רב, כך שכאשר הביטה דרך חלונות הזכוכית האדירים שבסלון שלה, הרגישה שהיא מינימום באמזונס. 
בטרם אתם מחליטים על קיר זכוכית מרצפה ועד תקרה, גם בעניין זה הכרחי להתחשב בכיוונים כמובן, וביכולת שלכם לנקות את הזכוכיות במיוחד בגובה, מבלי להיזקק לפעילות סנפלינג מאתגרת. 


בהצלחה.